בחיפוש אחרי עניינים מעניינים על הגת, נתקלתי בהמלצה להשרות זרעי חסרי נביטה באפין. בהתאם לכך עלו שאלות - מהו הרכב, הבטיחות והיעילות של האפין.
בהתחלה קצת כימיה. האפין מורכב מאפיבראסינוליד, חומר שנחשב לסוג של לא רעיל. הוא נחשב לבראסינוסטרואיד.
בראסינוסטרואיד - פיטוהורמון שמספק למערכת החיסונית של הצמח תפקוד נורמלי בתנאי סטרס - כמו קיץ חם, יובש, מחלות וכו’. זהו פיטוסטרואיד - אדAPTוגן שמגביר את העמידות של האורגניזם ומהווה גירוי לצמיחה.
האנזים נמצא בכל תא צמחי, במינונים מיקרוסקופיים.
אפיבראסינוליד, שבו משתמשים באפין, הופק באופן סינתטי והוא זהה לפיטוהורמון הטבעי. היצרן של האפין טוען שהוא מפחית את הצטברות של מתכות כבדות ורדיו-נוקלידים באזור המוגן על ידי שתילתו באפין. נוסף על כך, הכנת התרופה מגינה על הצמחים מפני זיהומים ויכולה להוות חלופה לפטריות.
לא אכתוב את ההוראות לשימוש, על האריזות זה מפורט באופן מדויק.
מצאתי תגובה שבה אפין הגן על תות השדה נגד רגל שחורה (בשבילי זה האויב מספר אחד). עם זאת, מחבר התגובה insists על כך שיש לבצע את הטיפול כל יום לאורך החיים, ולא כפי שמומלץ בהוראות.
התרכיז המוכן של האפין אינו שמיש יותר מ-2 ימים.
עוד טיפ: בצעו את ההשקיה במקום שבו אין גישה לקרני שמש ישירות, כיוון שהתרופה מתפרקת באולטרה-סגול.
גננים מנוסים מדברים גם על האבנים המשוריינות בשימוש של האפין: הצמחים מתרגלים מהר מאוד לתרופה והצמחים מפסיקים להפיק פיטוסטרואידים עצמיים. יש חלופה ייחודית לאפין - צירקון .
קצת מפחידים אמצעי הבטיחות בעבודה עם האפין: לעבוד רק עם כפפות, לאחר העבודה לשטוף את הפנים ולשטוף את הפה, לשרוף את האריזות, או לשטוף עם סיד כלור…
האם להשתמש בגירוי - זו ההחלטה שלכם.
