השנה הייתה ההשקה המיוחלת שלי. כל החלומות התגשמו בבת אחת, והייתי צריכה לבצע “תוכנית חמש שנים בשנה אחת”: בנייה, שיפוץ, גינה. אה, כן! גם חתולים! בניגוד לכל התוכניות, הם פשוט הופיעו בחיי:
בסך הכול אני מרוצה מהיבול הראשון ומהניסיון הראשון. ניסיתי מגוון פתרונות לא קונבנציונליים, שרובם לא אשתמש בהם שוב וכך אספר עליהם להלן. לצערי, לא צילמתי בזמן התהליך (אין לי מצלמה מתאימה), אבל אבטיח לתקן זאת בעונה הבאה.
כוסות מבד אגרי, קוקוס וקשירה יפנית
כמה מהכישלונות הגדולים של השנה ראויים לכותרת נפרדת. אני רוצה לתאר את הבעיות בפירוט רב, בתקווה לעזור למישהו אחר להימנע מבזבוז של זמן, כסף וציפיות.
שקיות שתילים מבד לא ארוג
ההפתעה הכי מאכזבת הייתה הכוסות המפורסמות לשתילים העשויות מחומר לא ארוג (בד אגרי, ספאנבונד). לכלי הזה יש חסרונות משמעותיים שהשפיעו על כל תהליך צמיחת הצמחים.
החסרונות העיקריים של הכוסות מבד ספאנבונד:
- פגיעה בשורשים
- השתלה מורכבת
- חוסר יציבות
- בעיות השקיה
אם אתם רוצים לנסות כוסות מבד ספאנבונד, אל תעבירו אליהן את כל השתילים שלכם בבת אחת
עגבניות ופלפלים מפתחים שורשים צדדיים בקלות, שחודרים דרך בד הכוסות. לאחר כמה ימים, השורשים שנחשפים מתייבשים, הצמחים סובלים ופיגרו משמעותית בהתפתחות לעומת אלו הנטועים בפלסטיק. השורשים שחדרו דרך התחתית אפילו מתחילים להירקב. פעולת ההשתלה או השדרוג לכלי גדול יותר הופכת למשימה מורכבת מאוד, ושוב השורשים נפגעים.
הכוסות מבד ספאנבונד חסרות יציבות, מתייצבות רק כשהן צמודות זו לזו במגש או כשהאדמה דחוסה מדי. היה קשה מאוד למקם את השתילים לפי גודלם, בנוסף השורשים הצליחו לחדור לשקית הסמוכה והקשרים השבריריים האלה נאלצו להיקרע שוב ושוב. בעיה זו הייתה קריטית במיוחד עבור עגבניות - שורשיהן חזקים יותר מהחלק העליון של הצמח.
זהו התצלום היחיד שלי של השתילים בכוסות מבד אגרי
האדמה בכוסות הבד מתייבשת מהר מאוד. אמנם קשה להציף שתילים במצע בד, אך כאשר המצע מנוקז היטב, הלחות בורחת גם דרך דפנות השקית, והשורשים מתקשים לספוג מים מספקים. כתוצאה מכך מערכת השורשים נשארת קטנה מאוד, והצמח הופך להיות מצומצם עם שורשים קטנים שיתחילו להתפתח מחדש רק לאחר השתילה באדמה פתוחה.
גם בשתילה לאדמה ישנן בעיות עם בד הספאנבונד. יש המלצות לשתול את השתילים עם הבד, כפי שניסיתי עם כמה צמחי מלפפונים - והתוצאה הייתה מבישה. נראה היה שהשורשים בקושי מתפתחים, והצמחים נשארו ננסים. ייתכן שעבור עגבניות זה היה עובר בשלום. אבל אם מסירים את הבד בעת השתילה, כל גוש האדמה מתפרק והשורשים נפגעים. לעולם לא עוד עם הכוסות האלו.
מצע הקוקוס ולמה הוא לא התאים
גידול השתילים הראשונים שלי במצע קוקוס טהור היה עוד טעות מצדי, בנוסף לשקיות הבד. למדתי על הנושא מראש, אפילו כתבתי מדריך על מצע קוקוס ופעלתי בדיוק לפי ההנחיות של מומחים אמיתיים בתחום. ובכל זאת, משהו השתבש.
כך נראה מִקשֶה סיבי קוקוס דחוס, שמרטיבים אותו ומכינים בצורה מיוחדת לגידול צמחים
הסיבים של הקוקוס חסרי חומרים מזינים, ודורשים אספקת דשנים מינרליים סדירה (“קומפוט”). זה דורש זמן, משמעת וידע מעבר לרמת המתחילים. ללא ציוד בדיקה מתאים, אי אפשר לבצע את תהליך המזינה (באפרינג) כראוי, מה שמשפיע לאחר מכן על הצמחים.
הקוקוס הוא בעל ניקוז מעולה, אך לא שומר על הלחות - רוב המים מתנקזים לתחתית המגש. בהתאם לרמת הטחינה של הסיבים, מצע הקוקוס עשוי להיות רופף מדי ולא מספק אחיזה שתומכת בהתפתחות ראשונית של מערכת השורשים.
בעונה הבאה, השאריות מהמִקשֶה ישולבו בתערובת אדמה, כאמצעי פירור, אוורור וניקוז שאין לו תחליף. אבל במצבו הטהור אני לא רואה צורך להשתמש בו, גם בהתייחס ליתרון של ה"סטריליות" המותנית שלו (עדיף לטפל באדמת השתילים עם פונגיצידים כמו Fundazol או Previkur, או להעשיר אותה בקטריות מועילות כמו Bacillus subtilis או Trichoderma).
שיטת הקשירה היפנית (הסינית) לעגבניות
כמובן, זו לגמרי הייתה אשמתי. הפשטות והגאונות לכאורה של השיטה נוצרו רק כדי להרשים בווידאו - אבל בגינה האמיתית זו שיטה מייגעת, בעייתית ופוגעת לתמיכה וקשירה של עגבניות.
זו לא הייתה השיטה הטובה ביותר לקשירת עגבניות
על פי שיטת הקשירה היפנית
לשיטת הקשירה היפנית נדרשים קילומטרים של חבל, וכל הצמחים בשורה מחוברים זה לזה בצורה כזו או אחרת. אי אפשר להוציא צמח בודד או לבצע עבודות נפרדות עליו מבלי להרעיד ולמשוך את כל השורה.
גם את אשכולות העגבניות אין למה לקשור – החבל שוקע מאוד תחת משקל הענפים והגזעים, במיוחד אם מנהלים את הצמח בשני גזעים או יותר. בתחילה, בשבועות הראשונים, השיטה עוד משמחת את העין, אך לאחר מכן נאלצתי להמציא פתרונות זמניים ולהתעסק כל שבוע מחדש בקשירה מחדש לכמעט 50 צמחים.
בעונה הקרובה אנסה להשתמש בשיטת הקשירה של ולרי מ"Sadeh VeGina".
טעות נוספת שנעשתה
שום עץ או שיח לא נשתלו עדיין, וחבל על כך. יכולים היינו כבר לשתול פטל ודומדמניות, וגם עץ תפוח ומשמש. גם לא טיפלתי בעץ התפוחים הישן, עם 9 הרכבות שנעשו עליו על ידי הבעלים הקודמים. עם זאת, מספר זנים עדיין מניבים פרי מענפיהם.
מה הצליח
הרבה מאוד! למעשה, כמעט כל מה שנשתל או נזרע צמח. הברוקולי שנזרע ישירות בקרקע במאי לא הספיק לגדול במיקום לא מוצלח. אפילו 60 שתילי תפו"א נתנו יבול שמספיק לשניים עד אמצע פברואר.
חממות מספאנבונד וארמטורת פיברגלס
מצאתי רעיון מצוין באתר “Vogorode.Pro”: שימוש בארמטורת פיברגלס לבניית חממות. השתמשתי בקשתות כשלד ותפרתי כיסים מבד ספאנבונד. כך, כל השתילים החדשים שלי הוכנסו תחת חממות אלו. החיסרון היחיד הוא הצורך להרים את הכיסוי בעת השקיה או בדיקה.
השמש אינה שורפת, חרקים רבים אינם נכנסים, ויש הגנה מצוינת מהרוח. עם זאת, הנמלים מאוד התלהבו והזיקו לברוקולי שלי. בעונה הקרובה אתאר ואצלם את המבנים שלי ואפרסם יותר פרטים. אגב, חלק מהצמחים ניצלו בזכותם מתקרית ברד במאי.
עגבניות בשטח פתוח
אומניה F1 (Nongwoo bio co. ltd קוריאה) – עגבניית שזיף דטרמיננטית עם עמידות אמיתית ל-8 מחלות. הפתעה נעימה! זרעים זולים עם אחוזי נביטה מרביים שלא נכנעו לטעותיי המרובות וגם שרדו את הברד שבוע לאחר השתילה.
שמרתי מספר גזעים מתוך חוסר הבנה ראשונית איך לעצב את הצמחים. גובהם בערך 120-140 ס"מ, אך יכלו להגיע גבוהים יותר אם היו מנוהלים בגזע אחד-שניים.
הצמחים היו מכוסים פירות, וכתוצאה מכך נדרשה תמיכה לאשכולות. מבחינת טעם, מתאים לשימור. השנה הזמנתי שוב את אומניה, אני סומכת עליהם שלא יאכזבו.
פינק טופ F1 (Nongwoo bio co. ltd קוריאה) – עגבניית אינדטרמיננטית ורודה. עמידה למחלות, מתוקה מאוד, ארומטית ומיוחדת. גם הפירות הלא-בשלים היו טעימים מאוד. ניהלתי את הצמחים במספר גזעים ולכן לא מימשתי את מלוא הפוטנציאל של הזן; איני מתכננת לחזור עליו כרגע בגלל מגבלות הקרקע הפתוחה.
אונו רוסו F1 (United Genetics איטליה) – שזיף אדום נמוך גובה. כולם חלו בכל המחלות האפשריות (למרות שהפרוטוקולים של סינג’נטה נשמרו במדויק). מבחינת הטעם של אונו רוסו – הוא טוב יותר מאומניה, אך בשל המחלות הצלחנו לקטוף רק כ-50% מהיבול הכולל. עבר שימור טוב מאוד.
כך צריך היה להיראות אונו רוסו במיטבו
יילו ריבר F1 – אחיו הצהוב של אונו רוסו. היבול היה נמוך, הטעם כמעט ולא הורגש, והפירות בעלי חלק פנימי לבן. עמידות גבוהה למחלות.
סה"כ היו כ-50 שתילי עגבניות, מהם הושג יבול שמספק את כל הצרכים של משפחתי הצנועה.
מלפפונים
זו הייתה הדאגה הגדולה ביותר שלי העונה. האביב הלא-רגיל גרם לשתילה חוזרת ארבע פעמים – תחילה היה רטוב וקר מידי, בהמשך נמלים ונמטודות השמידו צמחים. למרות כל המאמצים, כל הזנים התמודדו עם מחלות. בעונה הבאה אשתול רק שתילים מוכנים.
קיבריה, קריספינה F1 – לא היה מספיק לפרי. הזן סונטה F1 (מאובקת דבורים) הצליח והניב פרי שהיה טעים ופורה. הזנים האחרים לא השתוו לו מבחינת תשואה.
15 שיחי סונטה ועוד כמה שיחי אמור F1 סיפקו מלפפונים טריים ושפע שימורים.
פלפל מתוק
בשל טעויות בחממה, הפלפלים לא הגיעו לתנובה המצופה. עם זאת, היה זן יפני אחד שהפך לכוכב:
פלפל מתוק KS 2458 F1 – זן קפיה מאת KITANO. פלפל גדול, עם תא זרעים קטן, מתוק וארומטי. עמיד במיוחד למחלות, בעל תנובה גבוהה וצמח עמיד לקור.
הפלפל המתוק המוצלח KS 2458 F1 מבית KITANO
מנגד, הזנים מינרבה F1, בובנצי ופריזמה F1 לא הרשימו אותי. בעונה הבאה אנסה 5 שתילי אינגריד הצ’כי, פלפל חום מאוחר.
כרובית
קאספר F1 ופארגו F1 - הם הכלאות טובות עם תפרחות גדולות וחזקות, אחזור עליהן בעונה החדשה. גידלתי כרובית דרך שתילים. את הרומנסקו וכרובית סגולה זרעתי ישירות באדמה - הראשים לא נוצרו. אינני רואה טעם לחזור על כך.
שעועית ירוקה (אספרגוסית)
זה היה אחד ה"דברים החשובים שרציתי", אנחנו מאוד אוהבים אותה וקופאים אותה לחורף. אבל היה צורך לזרוע מחדש הכל, מלבד זן “כוכב הזהב”, כי הזרעים נאכלו בתוך האדמה בשלב הנביטה. לא יצא לנסות את זני סרנגטי, בלאוכילדה, פרפל טיפי ופאלומה. במקום זאת נזרעו זנים מקומיים מחבילות זולות. בסופו של דבר הצלחתי גם לאכול טרי וגם להקפיא לכל העונה.
כרוב ניצנים
קניתי את הזן הכי יקר - פראנקלין F1. צמח יפהפה, עם ראשים קומפקטיים ומתוחים ו… הוא הושמד על ידי כנימות לבנות. אף תכשיר לא עוזר נגד המטרד הזה. העש הלבן הזעיר שאב את כל החיים מהכרובים שלי, השאיר נוזלים דביקים שזימנו מאות צרעות וזבובים, ובסופו של דבר סיים עליו גם פטרייה שחורה. עדיין לא החלטתי אם כדאי לנסות שוב, כי אינני רוצה לקנות תכשיר מיוחד נגד הכנימות הלבנות (תפאקי).
ירקות עלים ועשבי תיבול
החסות “פרל ג’ם” ו"אסטרוזה" מהאריזות המקצועיות סיפקו את שביעות רצוני בטעמן ובנביטתן האחידה. הן כלל לא שלחו גבעולים, אפילו לא הצלחתי לאסוף זרעים. תרד “ספירוס”, אריזת זרעים אחת עם 200 זרעים הספיקה להקפאה ולסלטים. תרד בשרי בעל עלים ענקיים, שאחזור עליו גם השנה.
מנגולד לא מצא חן בעיניי בטעם, יש לו טעם לוואי של סלק נא, עם מרירות מעט עוקצנית. רוקט, בוראז’, פטרוזיליה (ג’יאנט דה איטליה), שמיר (ממוט), סלרי עלים, פאק צ’וי ומיזונה - פשוט חגיגה קולינרית! יצאתי לפני הארוחה לחצר, קטפתי קצת מהכול…
וגם בצל. המטרה העיקרית הייתה לגדל כרישה וצ’יבול. כרישה גידלתי דרך שתילים, עם גיזום של השורשים וה"פאות" - תוצאה בינונית. זנים שגידלתי: “הענק השוויצרי”, “קארטקה” ו"פיל". בחרתי שטח מוצל לשעות שאחרי הצהריים, דבר שלא מתאים לכרישה. ובכל זאת, היה מספיק בצל להקפאה ולשימוש בעונה. הצ’יבול התברר כבצל רגיל לגמרי ולא תאם את הציפיות. אותו הדבר קרה עם זן “וינטר סילבר” - צמח ככרישה.
דשנים ותכשירי הגנה לצמחים
תוכנית המקסימום הושלמה הן בכימיה לגינה והן בתכשירים ביולוגיים. המסקנה, ככל הנראה, היא פשוטה – ככל שפשוט יותר, כך טוב יותר. גידול פטריית טריכודרמה ובקטריית חציר הוא, ללא ספק, מעניין מאוד, אבל זה דורש זמן, תשומת לב לתנאי טמפרטורה ומשמעת עצמית.
בסופו של דבר, עברתי להגנה כימית על הצמחים, משום שטיפולים שבועיים לפי לוח זמנים עם דישון ועבודות גינה נוספות לא הצליחו. גם הכנימות וגבעתני קולורדו המצויים לא הושפעו מאקטופיט ותכשירים דומים.
טיפולים מניעתיים וריפויים עם פטריות רעל וקוטלי חרקים ביצעתי לפי הסכמות שהציעה חברת Syngenta. לא תמיד השתמשתי בתכשירים שלהם, אבל בחרתי חומרים פעילים מהארסנל שלהם.
דישון הצמחים התבצע לפי השיטות שהציע ולרי מערוץ היוטיוב “גינה וירקות בעבודת יד”. החל משתילים ועד השקיה האחרונה הובלתי את כל התהליך. אני לא רק מרוצה מהתוצאה, אלא שזה בעצם מדריך אמיתי למתחילים. ידע נוסף רכשתי גם מהערוץ “פרווצטוק”, בעיקר בנושאים של כימיה של דשנים ושימוש בתכשירים ביולוגיים. אלו הם שני הערוצים שאני ממליצה לצפות בהם.
בעונה הבאה אני מתכוונת לתעד את התהליך “תוך כדי תנועה” – משלב זריעת השתילים ועד הקציר. גישה כזו תהיה מועילה יותר למתחילים. איני מבטיחה חקלאות “טבעית”. בהצלחה לכולם בעונה הקרבה!
